על תהליך התפיסה

תפיסה היא הבסיס לכל תהליך החשיבה שלנו. מכאן הכל מתחיל. רק אחרי שאנחנו תופסים משהו אנחנו יכולים להתחיל לעבוד איתו. מבחינת תהליכי חשיבה 'משהו שאנחנו יכולים לעבוד איתו' פירושו שאנחנו יכולים לחשוב עליו, להתמקד בו, לארגן אותו ביחס לנתונים אחרים, להבין אותו יותר טוב על ידי התבוננות לעומקו (ולאו דווקא עם העיניים), לייצר התייחסות אליו או לייצר ממנו עצמו תובנות חדשות ועוד ועוד. כל זה מתאפשר רק לאחר השלב של התפיסה, כי בלי תפיסה אין לנו בכלל עם מה ואיך להמשיך ולהתקדם. 

מכאן נובעת חשיבותה הקריטית של יכולת התפיסה. ככל שהתפיסה חדה ומדויקת יותר כך יוכלו להיות יעילים יותר כל תהליכי החשיבה המתבססים עליה. מצד שני, כשהתפיסה היא שגויה, חלקית או מעורפלת קרוב לודאי שהיא תגרום לכשל בתהליכי החשיבה הנבנים עליה מפני שהם מתבססים על נתוני פתיחה מטושטשים או שגויים.

מסקנה: רמת החשיבה תלויה באיכות תהליך התפיסה

בתהליך התפיסה אנחנו בעצם מלקטים נתונים. על פי רוב הנתונים באים מהסביבה שלנו, אבל מידי פעם אנחנו גם מלקטים נתונים מתוך המאגר שכבר קיים בתוכנו (ראו סרטון בראש הדף). וכאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה מאוד בהבנת התפיסה מפני שהפעולה הזו של ליקוט נתונים היא רק תיאור כללי ולגמרי לא ממצה של תהליך התפיסה.

תהליך התפיסה הוא לא סתם ליקוט אקראי של נתונים

לכל אדם וילד יש דרך מסויימת משלו לליקוט נתונים. קיים איזשהו מנגנון אישי בתוך תהליך התפיסה של כל אחד מאתנו שקובע 'מה ללקט?' ו'איך ללקט?'. והמנגנון הזה הוא גם אישי וגם עקבי. ראשיתו עוד בתקופת ההריון (כן, זה מתחיל עוד לפני שנולדנו, כשעוד היינו בבטן של אמא) ובהמשך הוא מתפתח לפי הגיל ולפי המאורעות שאנחנו חווים. המנגנון הולך ונבנה עם הזמן, הולך ומקבל את עיצובו, הולך וצובר תבניות של דפוס והרגל. אנחנו מדברים על מנגנון שקובע מה ואיך אנחנו מלקטים (תופסים) וזה לגמרי אישי, כי כל אחד והגנטיקה שלו וכל אחד ושלבי ההתפתחות והאירועים האישיים שהשפיעו עליו. נדגיש שזו לא ממש בחירה מודעת. להיפך! על פי רוב המנגנון הזה עובד בצורה אוטומטית מבלי שאנחנו בכלל מודעים לו. אבל הוא קיים ופועל ומפעם בנו בקביעות. ומפני שהוא זה שקובע מה ואיך, הוא שאחראי למעשה על איכותו של כל תהליך התפיסה שלנו.

מנגנון התפיסה פועל על בסיס 'יכולת הבחנה'

יום – לילה – ומה שביניהם

כאן אנחנו רוצים לעשות הבחנה (כן – הבחנה!) בין 2 סוגים של יכולת הבחנה. הסוג הראשון הוא הבחנה בין הפכים – בין יום ולילה, בין לבן לשחור, ובין כל הפכים וניגודים שההבדל ביניהם קיצוני וברור. זה סוג אחד של הבחנה וזה הסוג היותר פשוט לביצוע.

הסוג השני הוא יכולת הבחנה בין שווה ושונה. גם זה נראה במבט ראשון תהליך פשוט שהרי מה ששווה שווה ומה שלא שווה הוא בעצם שונה. אבל קיימת כאן הדרגה רבה ומשמעותית מאוד!

ולמה? כי איך אנחנו מבחינים בין כל אותם דברים שהם לא לגמרי שווים וגם לא לגמרי שונים, אלא משהו באמצע – גם שווים וגם שונים?

ואם נתבונן לרגע סביבנו נראה שהמציאות מלאה בדברים כאלה שאינם 'כן-לא' 'שחור-לבן'. המציאות שסביבנו לא מורכבת מהפכים וניגודים והיא כוללת הרבה יותר מאשר שתי אפשרויות בלבד! יש כאן המון דברים שדומים זה לזה באופן יחסי ושונים זה מזה באופן יחסי, ויש גם כל כך הרבה סוגים של דמיון או הבדל.

בכדי 'לתפוס טוב' את כל אלה אנחנו צריכים לבצע הבחנות מורכבות יותר, וכאן אנחנו נזקקים לרמות גבוהות יותר של יכולת הבחנה.

יכולת הבחנה גבוהה יוצרת תפיסה איכותית

איך מפתחים יכולת הבחנה גבוהה

יעדי סדנת-ההורים שלנו אינם מסתכמים בהבחנות פשוטות. אנחנו מעוניינים לשכלל את מיומנות התפיסה של ילדינו ולהביא אותם לרמות הבחנה גבוהות. סוף דבר עינינו נשואות אל פיתוח תשתית חזקה לחשיבה לוגית מעמיקה ויסודית.

לכן אנחנו מנתבים את תכנית הסדנה אל אסטרטגיות (שיטות) חשיבה יעילות. הכיוון שלנו הוא להיות מסוגלים לבנות ולעצב לעצמנו (ולעצמנו זה אומר – ביחד עם הילדים שלנו) שיטות חשיבה יעילות נוכח מטלות שונות ומגוונות. אנחנו רוצים לייעל את כלל תהליכי החשיבה! ולכן אנחנו מדברים על התקדמות כוללת – בכל התחומים!

בנושא ההבחנה אנחנו עוברים בהדרגה מן המוחש אל הרעיוני והמופשט. חותרים אל הבחנות דקות יותר ויותר. במקביל אנחנו מגדירים לעצמנו את סוגי ההבחנות שאנחנו מבצעים. חשוב לנו לפתח מודעות פנימית גבוהה לביצועים שלנו. המודעות העצמית נותנת משמעות ותוקף לכל חשיבה יעילה, לכל התקדמות והצלחה.

תוך כדי התקדמות אל היעדים שלנו אנחנו מיישמים קידום ממוקד על תהליכי חשיבה רבים כמו יכולות ניסוח והבעה עצמית, כישורי הפרטה והכללה (אנליזה וסינתזה), רצף מעקב אחר דיון מסועף, קבלת החלטות ועוד.

קידום ממוקד מחדד את מערכות ההבחנה והתפיסה !

קידום ממוקד משכלל את רמת החשיבה ואת כישורי הלמידה !

 הדגמה של הורים מקדמים

הדגמה